מסלול חיי סבא אברהם שוסטרמן ז"ל

View מסלול חיי סבא אברהם שוסטרמן in a larger map

סיפור סבי אברהם שוסטרמן ז"ל - פרק א'

סיפור על סבי - אברהם שוסטרמן ז"ל

שם : אברהם שוסטרמן

שנת לידה : 1929

מקום לידה : לחווא (שם העיירה) בלארוסיה (גבול רוסיה - פולין)

סיפור בריחתו :
סבי סיפר שביום קיץ אחד כשיצא מבית הספר, לפתע ראה הרבה אנשים במרכז ומבית אחד יצא קול שמספר שהנאצים תוקפים את פולין ושהיה רעד גדול ובהלה .
הרוסים פינו את העיירה והיה תוהו ובוהו .
ילדים שרק אתמול שיחקו עם חבריהם היהודים התחילו לקרוא קריאות "בוז" לעברם וזרקו אבנים על החלונות .
סבי זוכר איך ברח מעיירתו שהייתה מוצפת באש ואיך ביחד עם קבוצתו (9 אנשים) הוא שחה נהר ארוך ואז הגיע ליער ומצא קצת חופש ושקט .
לפני שסבי חצה את הנהר הוא איבד את משפחתו .
ביום החמישי מצא את אחיו הבכור יעקב ואת אביו . מצב אביו לא היה טוב והוא החל לרדת במשקל .
הוא היה זקוק לניתוח לב .
סבי עלה לאנייה "ז'וזנה" אך בגלל שנתקלו בסערה היו חייבים לחזור חזרה .
כעבור שבועיים הגיעה אנייה ושמה "חיים ארלוזרוב" ובאנייה זאת עלו סבי ואביו ארצה .
לפני שהאנייה הגיע ארצה היא עצרה בקפריסין לזמן מה והחליטו להעביר את אביו ארצה בגלל מחלתו והם נפרדו .
לסבי נודע מהעיתונות על מות אביו .
בשנת 1991 חזר סבי לעיירתו לראות מה קרה .
הוא סיפר שתחנת הרכבת נשרפה , ביתו היה סגור .
אחת השכנות העבירה את הגדר והשתלטה על אדמת ביתו של סבי .
מרכז העיירה היה ריק ושומם ונעלמו כל החנויות , בהמשך פגש את שכניו.

ממשפחתו של סבי ניצלו רק 3 אנשים כולל סבי מתוך משפחה של 9 נפשות .

אחרי שסבא הגיע לארץ - פרק ב'

אחרי שסבי הגיע ארצה היה בקיבוץ תל יוסף ועבד במדגז בדגים ואחר כך התגייס לגדוד ה6 בפלמ"ח ובשתתף בקרבות על ירושלים .
אחרי הגיע לשריון והיה בגדוד 9, 82 .
הוא התגייס בשנת 1948 .
אחרי שהתגייס היה בחטיבה 14 כסמג"ד .
במלחמת ששת הימים היה קצין אג"ם.
בסיני היה קצין הדרכה .
מ1970 עד 1972 היה בשארם אשיח מג"ד של טנקי שלל .

סבי וסבתי נפגשו ב1 באוגוסט 1955 באימוץ מושב נחלה . היו חברים חצי שנה עד שתחתנו .
גרו בשיכון צבא קבע ביד אליהו, גרו שם בערך עד חנוכה 1962 .
שם נולדו להם גרשון הבכור (1957) ונמרוד ז"ל (1960) .
אחרי שהשתחרר כאיש צבא , ב1960 עבד באגף לחינוך חקלאי במשרד החקלאות וגם היה סוכן של סולמות .

חזר לצבא ב1966 עד נובמבר 1972 , ואחר כך עבד למשרד הקליטה כמנהל יחידת הקליטה בנמל התעופה בן גוריון וניהל את מבצע קליטת העולים הגדול מרוסיה ומאתיופיה .

לאחר מות בנו נמרוד ב10 ביוני 1982 בעת מלחמת " שלום הגליל" , הקים יחד עם חבריו יוצאי לחווא ספריה בבית ספר בכפר סבא על שם בנו נמרוד . לספריה קוראים '"מכון נמרוד" על שם נמרוד שוסטרמן ז"ל ללימוד הגבורה בתקופת השואה '. לבית ספר קראו "חטיבת ביניים על שם י. בן צבי" . סבא היה מרצה שם כל שנה על השואה.

סבא נפטר בשנת 1995

לחווא - עיירתו של סבא

לאחווה
עיירה בדרום מערב בלארוס, בין שתי מלחמות העולם בגליל פולסיה, פולין.
לאחווה על גדות נהר סמירץ' הנשפך לנהר פריפט, מתועדת מן המאה ה-15.
במחצית השנייה של המאה ה17 התקיימה בלחווא קהילה יהודית קטנה שהייתה מסופחת לקהילת פינסק. הנתון הדמוגרפי הראשון הידוע לנו הוא משנת 1765, שנעשה מפקד אוכלוסין לשם גביית מס גולגולת, בלחווא נימנו אז 157 יהודים.


יהודי לחווא התפרנסו כבעלי מלאכה וסוחרים זעירים, ועם הזמן התפתח המסחר בדגים ובתוצרת חקלאית. מתחילת המאה ה19 - עסקו גם בחייטות, בייצור שעווה והובלה.


חיי הדת בקהילת לחווא היו מגוונים, וכבר מסוף המאה ה18 - היו שם חסידים רבים ולצידם ריכוז גדול של מתנגדים. שלושה בתי כנסת ניבנו במחצית השנייה של המאה ה19. בשנת 1897 חיו בלחווא 1,057 יהודים, מספר תושבי העיירה אז היה 2,426.

עם קביעת הגבולות באזור בתום מלחמת העולם הראשונה נמצאה לחווא בגבולות פולין העצמאית. במפקד אוכלוסין בפולין בשנת 1921 היו 1,126 יהודים בקרב 3,420 תושבי העיירה.

אחרי התייצבות השלטון הפולני חודשה הפעילות הקהילתית בכל התחומים. מוסדות כלכליים שהחלו לפעול עוד לפני המלחמה חדשו את פעלותם ; ביניהם היו הבנק הקואופרטיבי העממי וקופת גמילות חסדים. בתחום החינוך, לצד החדרים המסורתיים הוקם בית ספר דתי "יבנה", שבו למדו כל ילדי העיירה. זמן מה פעל גם בית ספר עברי מרשת "תרבות". נפתחו סניפי המפלגות הציוניות ותנועות הנוער שלהן, ובעיירה הייתה פעילות יצירתית ערה, שכללה גם השתתפות בקונגרסים צינוים.

אחרי הכשרה לעלייה, התחילה כבר ב1924 עלייה של חלוצים צעירים ואחר כך משפחות שלמות מלחווא לארץ ישראל; העלייה נמשכה עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה .

ערב מלחמת העולם השנייה מנתה קהילת לחווא קרוב ל1,500 יהודים.

תקופת השואה
אחרי פרוץ המלחמה, ובהתאם להסכם בין גרמניה לברית המועצות, נכנסו הסובייטים לעיר ב17 בספטמבר 1939, והחיים הקהילתיים היהודים פסקו למעשה. פליטים יהודים מפולין הכבושה הגיעו ללחווא ונקלטו בקהילה; מספר יהודי העיר גדל בכ400 נפש.

ב12 באוגוסט 1941 נלקחו הגברים לחפור בורות מחוץ לעיר, נודע שאין אלו בורות למטרה צבאית, כפי שאמרו הגרמנים, אלא קברי אחים, והגרמנים מתכוונים לרצוח את הגברים היהודיים, כפי שעשו בעיירות בסביבה.

בערב פסח תש"ב 1 באפריל 1942, רוכזו יהודי לחווא בגטו. באמצע אפריל הובאו לשם גם יהודי הכפרים הסמוכים מוקרובו וסינקביץ. מספר יושבי הגטו עלה ל2,000 החיים בגטו היו בתנאי צפיפות קשה, רעב ומחלות.

בליל ה3 בספטמבר 1942 הקיפו הגרמנים את הגטו. היה ברור שעומדת להתבצע אקציה בגטו. כבר קודם לכן הוכרז על עוצר לילה והופרג "הגטו הגדול" שבו היו כ1,300 יהודים מן "הקטן" שהיו בו כ700. היודנראט בגטו הגדול נתן הוראה להצית את בתי הגטו על תכולתם, הגרמנים התחילו לראות במציתים. יהודים בפיקודו של יצחק רוכצ'ין פרצו את הגטו הגדול ותקפו את הגרמנים בגרזנים ובמקלות. כולם השתתפו במרד, הרבנים והזקנים נעטפו בטליתות וקראו "שמע ישראל", והאחרים תקפו את הגרמנים ואת עוזריהם המקומיים בכל מה שהיה בידיהם. משנפרצו הגטו הגדול ברחו מאות יהודים מן העיירה כדי להגיע אל היערות הסמוכים. כמה מאות (הערכה בין 500-700) נרדפו בדרכם אל היערות; כמה ימים אחרי המרד עוד נרדפו ונורו יהודים בשדות סביב לעיירה.

ביולי 1944 שחרר הצבא האדום את האזור, מן היערות יצאו 90 יהודים- שרידי קהילת לחווא. רובם עלו לאחר זמן לישראל.

בלחווא הקימו יוצאי הקהילה מצבת זיכרון על קברי קורבנות השואה.